תמונה: depositphotos

 

הקריסה של ניין ווסט, טויס אר אס ורשתות ענק נוספות לא מעידות על מצבו של ענף הקמעונאות – אלא בעיקר על המודל הטורפני של קרנות הפרייבט אקוויטי

רשת הנעליים והאופנה ניין ווסט עומדת בפני פשיטת רגל, לאחר שלא עמדה בהחזר חוב של 1.5 מיליארד דולר. חלק מהכתבות מייחסות את הקריסה שלה, כמו גם את זה של טויס אר אס, שקרסה בקיץ שעבר, להתרחבות המסחר המקוון – האחראית גם לכך שענף הקמעונאות כולו נמצא במשבר. אך האם זו אכן הסיבה?

אי אפשר להכחיש כי ישנן חברות קמעונאות שנקלעו לקשיים, אולם עיון מעמיק בנסיבות של מקרים אלו מעלה את החשד שהמשבר לא נגרם מכך שהקונים הפסיקו לבוא, אלא דווקא ממהלך שאמור היה להציל את הקמעונאיות ולעזור להן להרוויח – הרכישה שלהן בידי קרנות פרייבט אקוויטי (PE).

כמעט כל רשת קמעונאות שמצויה בקשיים נרכשה בשלב מסוים על ידי קרן כזו, בהשתלטות ממונפת – כלומר, הקרן כמעט לא הוציאה כסף משלה על הרכישה, אלא מימנה אותה באמצעות גיוס חוב נוסף של החברה הנרכשת – באמצעות אג”ח זבל או הלוואות ממונפות. כך, החוב של החברה גדל מאוד; ואם לא די בכך, קרן הפרייבט אקוויטי ממשיכה “לחלוב” אותה ולהגדיל את החוב באופן שוטף, כדי לגזור לעצמה דיבידנדים ורווחים נוספים.

כך, בשעה שהבור אליו נפלה החברה הנרכשת רק מעמיק, הקרן לא מסייעת לה לשפר את מצבה – אלא רק ממשיכה לדרדר אותה, בזמן שהיא עצמה גוזרת קופונים ומבטיחה לעצמה רווחים. לא משנה לאיזה משבר ייקלע הענף – הכסף נשאר בידי הפרייבט אקוויטי. הקרן נהנית מהמזומנים – והחברה נשארת עם החוב.

כך היה במקרה של ניין ווסט, שחברת האם שלה, קבוצת ג’ונס, נרכשה לפני ארבע שנים בידי קרן הפרייבט אקוויטי סיקאמור פרטנרס. במטרה להגדיל את רווחיה, סיקאמור מכרה שניים מהמותגים היוקרתיים של הקבוצה –  Stuart Weitzman ו-Kurt Geiger – במהלך שחלק מנושי ניין ווסט טוענים כי דרדר את התוצאות העסקיות של הקבוצה.

הסיפור של טויס אר אס דומה. ב-2005 השתלטה עליה קרן הפרייבט אקוויטי KKR, Bain, and Vornado, בעסקה שהוערכה בשווי של 6.6 מיליארד דולר. במהלך השנים הגדילה הקרן את החוב שנטלה חברת הצעצועים, עד שנקלעה לבור בעומק של חמישה מיליארד דולר – אותם לא יכולה הייתה להחזיר במלואם. תשלומי הריבית הכבדים מנעו ממנה להקצות משאבים לפיתוח מוצרים חדשים שיעזרו לה להתחרות בעידן הדיגיטלי, ובספטמבר 2017 נודע שהיא על סף פשיטת רגל.

ניין ווסט וטויס אר אס הן רק שתי דוגמאות לתופעה שמתרחשת לא פעם: קרן פרייבט אקוויטי משתלטת על חברה המצויה בקשיים, במטרה לקצץ בעלויות, לשפר את האסטרטגיה שלה ולשפץ את התוצאות, בתוך תקופה של שנים ספורות. אך במקום זאת, הן מגדילות מאוד את החוב המכביד על החברה, ולא מאפשרות לה להתאושש.

אולם, נקודת האור כבר נראית באופק. לפי נתוני חברת המחקר קושמן אנד ווייקפילד, שיא הגל של פשיטות הרגל כבר מאחורינו, וכעת מתחילה מגמת התייצבות. אמנם כ-60% מהחנויות הנמצאות בפשיטת רגל פועלות בתחום האופנה וההנעלה – אך חשוב לציין כי 70% מחנויות אלו נרכשו והופעלו בידי קרנות השקעה פרטיות, שכאמור, במקרים רבים לא הצליחו לשפר את תוצאות החברות, אלא העמיסו עליה חוב שלא הצליחה לשרת – והביאו אותה לפשיטת רגל.

במילים אחרות, למרות שנוח להאשים את החנויות הדיגיטליות בקריסה של חברות קמעונאות, בסוף הכל חוזר לאותה נקודה: ניהול לא נכון וחוב מיותר שהעמיסו קרנות הפרייבט אקוויטי. קמעונאיות שמנהלות נכון את עסקיהן, ומשלבות בין שני העולמות – הפיזי והדיגיטלי, ממשיכות להרוויח, ובגדול.